ניצן טויס בע"מ נ' ועדה מקומית לתכנון לב השרון

החלטה

בפני בקשה לביטול צו הפסקה מנהלי לפי חוק רישוי עסקים, שהוצא על ידי המשיבה לעסקה של המבקשת, בתאריך 15.1.2013.

הצדדים החליטו לוותר על חקירות המצהירים והסכימו כי תינתן החלטה על יסוד כתבי הטענות.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לקבל את הבקשה ולהורות על ביטולו של הצו. להלן טעמי.

מכתבי הטענות עולה כי אין מחלוקת כי עסקה של המבקשת פועל ללא רישיון משך כ – 8 שנים טרם הוצאת הצו.

כפי שעוד עולה מטענות הצדדים, האירוע הראשון טרם הוצאת הצו, ארע בתאריך 18.3.2012, מועד בו נערכה ביקורת על ידי פקח המשיבה (להלן גם: "הרשות"). בביקורת זו עלה כי העסק פועל ללא רישיון וכי טרם הוגשה בקשה לרישיון עסק. בהמשך, בתאריך 24.4.2012, התקבל מכתב תלונה בקשר עם העסק ובתאריכים 16.5.2012 ו – 14.1.2013 נשלחו מכתבי תלונה אנונימיים ליועצת המשפטית של המשיבה. כאמור, הצו הוצא בתאריך 15.1.2013, יממה לאחר מכתב התלונה האנונימי האחרון.

כפי שעולה מעמדת המשיבה, בבסיס הצו, מכתבו של מפקד שירותי הכבאות מתאריך 3.6.2012, במסגרתו הודיע למשיבה כי עסקה של המבקשת אינו מבצע את ההנחיות הנדרשות בנושא כיבוי אש וכי הדבר מהווה סכנה לביטחון הציבור.

לאור כל אלה, בתאריך 25.11.2012 שלחה המשיבה למבקשת התראה על ניהול עסק ללא רישיון, וכאמור, בתאריך 15.1.2013 הוצא הצו דנן.

דיון

אין מחלוקת כי המבקשת מפעילה עסק ללא רישיון; אין גם חולק ולמצער לא נטען אחרת כי היא עושה כן משך 8 (!!) שנים, טרם הוצאת הצו דנן.

בנסיבות אלה סבורני כי פרק זמן ממושך של שנים רבות בהן פועל העסק ללא רישיון, ללא כל תגובה מצד המשיבה, כאשר אף נגבית ארנונה מן המבקשת, מהוות נסיבות קיצוניות ויוצאות דופן בהן מנועה הרשות מנקיטת צעד דרסטי של הוצאת צו הפסקה מנהלי, חלף נקיטת הליך של הגשת כתב אישום. דברים אלה מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה כי הבסיס הנטען לחשש לשלום הציבור וסכנה ממשית לחיי אדם, נשמט בראיות שהוצגו על ידי המבקשת.

ודוק. טענת המשיבה כי מטרת הצו למנוע חשש לשלום הציבור וסכנה ממשית לחיי אדם, נטענה בלא ראיה ממשית עדכנית. אמנם בתאריך 3.6.2012 נשלח מכתבו של מפקד שירותי הכבאות המתריע כי המבקשת אינה מקיימת את הנחיות שירותי הכבאות, אך זוהי הראיה היחידה לטענה הכללית הנ"ל.

מנגד הציגה המבקשת ראיות שונות ומאוחרות למכתב זה, שנשלח לפני כ – 9 חודשים (!!), המעידות על קיומן של מערכות כיבוי אש בעסק, לרבות אישור עמידה בדרישות כיבוי אש מחודש יולי 2012. בכך, הלכה למעשה, נשמט הבסיס תחת מכתב קודם זה.

המשיבה לא הציגה ראיה מאוחרת אחרת ולמצער ראיה שמועדה סמוך למועד התשובה לבקשה דנן, ואשר יש בה כדי ללמד כי העסק אינו עומד בדרישות שירותי הכבאות ו/או כי הוא מהווה סכנה לשלום הציבור. מצופה היה כי טרם הוצאת הצו תתבצע ביקורת במקום על מנת לעמוד על תוכנן של התלונות האנונימיות בבסיס הצו, וכן תבוצע פניה למפקד שירותי הכבאות, נוכח הראיות המאוחרות שהציגה המבקשת.

לאמור לעיל יש להוסיף כי המשיבה לא מצאה לפעול לאחר שבחודש מרץ 2012 מפקח מטעמה מצא כי העסק פועל ללא רישיון; היא אף אלא מצאה לפעול, כאשר בתאריך 24.4.2012 התקבל במשרדיה מכתב תלונה ובו פירוט ליקויים (נטענים) קשים במבנה, לרבות תלונה כי מדובר במבנה איסכורית מט לנפול, אשר הקונסטרוקציה שלו חלשה ועוד מרעין בישין אחרים – אשר לאף לא אחד מהם לא הוצגה כל ראיה. לו אכן סברה הרשות כי מדובר בסכנת חיים כטענתה, מדוע זה ישבה בחיבוק ידיים שנה שלמה?!.

יובהר כי אין באמור כדי ליתן למבקשת הכשר לפעילותה ללא רישיון. יחד עם זאת, רשות מנהלית צריכה להפעיל את סמכויותיה באופן סביר ותקין ובמקרה זה, למצער מהראיות שהוצגו, התנהלות הרשות אינה סבירה ונגועה בשיהוי מתמשך וארוך.

האמור לעיל נתמך בהלכה הפסוקה כפי שבאה לידי ביטוי ברע"פ 1520/01 שוויצר ואחרים נגד יו"ר הועדה המחוזית לתו"ב ואחרים, פ"ד נו (3) 595, זאת בשים לב למשך השיהוי מחד ולחומרת ההפרה הנטענת מאידך.

בשולי החלטתי יצוין כי אינני מקבל את טענת המבקשת כי אי עריכת שימוע טרם הוצאת הצו, מהווה טעם התומך בקבלת הבקשה. לא מצאתי בחוק רישוי עסקים כל חובה לערוך שימוע ובענין זה מקובלות עלי טענות המשיבה על הפסיקה המפורטת בה [ראה למשל עפ"א (ב"ש) 38116-08-11, ששון שרה נגד משרד הבריאות, החלטת כבוד השופטת חיימוביץ, מתאריך 8.9.2011, פורסם בנבו ועוד].

לאור האמור, בשל השתהות הרשות משך 8 שנים ומנגד בהיעדר ראיה עדכנית כי הפעלת עסקה של המבקשת מהווה סכנה לשלום הציבור, אני מקבל את הבקשה ומורה על ביטולו של צו ההפסקה המנהלי. הדיון שנקבע מבוטל. המזכירות תשיב למבקשת את הפיקדון שהופקד.

ניתנה היום, ט"ז ניסן תשע"ג, 27 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: